האינטראקציות בזירת הריקודים

במועדון הסלסה קיים מבנה ריבודי שמאפשר להתקדם במעלה דרגות ההיררכיה.

ברמה הבסיסית נמצאים המתחילים, הגעתם למועדון היא פגישתם הראשונה עם עולם הסלסה. מעליהם המתקדמים, ביניהם מצויים רקדנים ברמות שונות כאשר הרמה הגבוהה ביותר היא של המקצועיים. במעלה ההיררכיה נפתחת אפשרות להצטרף לקורס מאסטר, רמת המאסטר היא דרגתם של המדריכים המקצוענים.

ריקוד הסלסה הוא ריקוד ללא מילים, במהלכו האינטראקציה בין השניים נעשית באמצעות תקשורת לא מילולית, תוך שימוש בתנועות גוף, מחוות והבעות פנים, כאשר כל איבר בגוף יכול ליטול חלק בשפת הגוף ולשדר מסרים לאנשים אחרים.

גופמן (1980) טוען כי האמצעי החשוב ביותר של התקשורת הלא מילולית הוא הבעות הפנים, וכן מציין כי חיוך והבעות פנים אחרות מביעים אותם רגשות בסיסיים כגון עונג, הפתעה וזעם בכל קצוות תבל. דבר החשוב מאוד לגבי ריקוד הסלסה, הנפוץ במקומות שונים בעולם.

יעל מספרת שכאשר למדה ורקדה במקסיקו, קובה, ניו יורק, לוס אנג'לס ולונדון, אינה חשה שוני באינטראקציה עם פרטנרים מתרבויות שונות, זאת בשל אותן הבעות פנים אונברסאליות.

בעצם לא חייבים לדבר את אותה השפה, צריך רק להסתמך על התקשורת הלא מילולית, להיות קשוביםובכך "לקרוא" את הפרטנר.

בכניסתנו למועדון הדבר הראשון שצד את תשומת ליבנו הוא זוג הרקדנים, הגבר והאישה השותפים לריקוד זוגי, כשבבסיסו האינטראקציה ביניהם.

ורד, רקדנית מסבירה כי התקשורת מתחילה במבט, מבטי השניים מצטלבים, הגבר צד את מבט הבחורה ומרגע זה השניים זורמים עם הקצב.

קשר העין מעודד לאינטראקציה חברתית והוא מרכיב חיוני בתקשורת הלא מילולית (גופמן, 1980).

אך ישנו הבדל באופן שימושו אצל הגברוהאישה, Henley.Hamilton.& Thorn.(1992)טוענות כי שימושו של הגבר בקשר העין מיוחד לו, הוא נוהג לנעוץ מבטים ובכך תובע את שליטתו החברתית בעולמה של האישה.ורד מוסיפה כי בדרך כלל יהיה זה הגבר שייגש להזמין את הבחורה לרקוד, השניים יאמרו שלום, לעיתים כלל לא ישאלו לשם האחר. ורד: " שנים אני רוקדת עם אותם אנשים ולא יודעת את שמם". מראיונות עם רקדנים עולה כי גברים רבים מגיעים ללמוד סלסה כדי להכיר בחורות, לעומתן הנשים פחות מודות בכך.

בנוסף לא צריך תירוץ כדי לדבר עם בחורה, נראה כי הריקוד הוא אמצעי ליצירת קשר ראשוני המתחיל במגע ומקל על ההיכרות, במיוחד אם נוצרה כימיה בין השניים במהלך הריקוד יהיה זה פתיח טוב לתחילת קשר.

מגעים הדדיים מביעים רגשות של קירבה וחיבה ומעבר לכך מגעים גופניים הם בד"כ דבר שגברים עושים לנשים Henley.Hamilton.& Thorn, 1992)).

יעל טוענת כי בכל ריקוד ניתן ליצור את המתח בין השניים ברגע- במסגרת ההצגה למתבוננים, בכל זאת ריקוד אשר באמת קיימת בו משיכה בין השניים יביא לביטוי קירבה גדולה יותר, שתתבטא בשימוש מופרז במבטים, משחקי עיניים, "פלירטוטים" של האחד עם השני, נגיעות, ליטוף גוף האישה על ידי הגבר, נשיקה על גב כף ידה, ליטוף ראשו של הגבר על ידי האישה.

כצופים נבחין בריקוד בו השניים חשים בנוח האחד עם השני, יראה זה ריקוד חושני, אינטימי, זורם וסוחף יותר מהרגיל. שי, מדריך טוען  כי בד"כ רקדנים מתחילים עסוקים מאוד בצעדי הריקוד הבסיסיים, מבטיהם מושפלים מטה לכיוון הרגליים, ולכן הם מתקשים ליצור את הקשר עם הפרטנר.

חייבת להיות שיחה בין השניים, נראה כי השיחה בריקוד היא דרך העיניים ודרך המגע. המבטים מסייעים לרוקדים לתקשר באופן בלתי מילולי במהלך הריקוד, מישל: "מהמבטים עצמם אני יודעת מה יהיה הצעד הבא בריקוד". בריקוד לא מדברים, ההובלה נעשית על ידי הגבר באמצעות הידיים.

יעל מציינת כי: "רקדנית טובה לא תתנגד, אלא תיתן לגבר להוביל אותה".

 דרך הלימוד של צוות ההדרכה הבחנו ביחסו לאישה בריקוד, נתקלנו בביטויים כגון: " אין אישה שיודעת לרקוד, יש גבר שיודע להוביל" משפט שנשמע רבות מפי מדריכי הסלסה, אשר רוצים לדרבן את הגבר בלימודי ההובלה, שהריקוד תלוי בו והאישה היא רק קישוט.

סיגל המדריכה שמלמדת את הבנות ומחנכת אותן "להקשיב לגבר שמוביל אותך", מציינת בפניהן כי אישה צריכה להציג עצמה כזמינה להובלה, לא להתנגד לגבר, להיות ממושמעת לו.

צוות ההדרכה מדגיש כי הרקדנית האידיאלית חייבת להיות משוחררת, זורמת ומוכנה לווריאציה הבאה שתבוא בהפתעה, תפקידה בריקוד הוא לתת את הצבע, לעדן את התנועה ולסיים אותה בצורה היפה ביותר. ואילו הגבר יעשה את כל העבודה, יהיה הדומיננטי וישלוט בריקוד.

ניתן לראות תמיכה לדברים אלה גם בטיעוני החוקרות  Henley.Hamilton.& Thorn.(1992) המציינות כי  מאחר שתהליכי החיברות עושים את הנשים לפחות אסרטיביות מן הגברים, הן נוטות להיות רגישות במיוחד לתקשורת לא מילולית. כמו כןנמצא כי נשים מביימות את מופעיהן האישיים בזהירות רבה יותר ומפגינות מידה רבה יותר של הכנעה באינטראקציה היום יומית.

ענת רקדנית מדווחת: " בתור בחורה אני לא צריכה לחשוב יותר מידי, עלי רק להיות קשובה לגבר שמוביל אותי ולקצב. אני נהנית מגורם ההפתעה בריקוד, זה מגביר את הריגוש של הריקוד".

החיוכים הם לרוב סימן של הנאה, אך יש להן גם משמעויות רבות אחרות.

בעולם הנשלט על ידי גברים חיוכן של הנשים הם לעיתים ביטוי של הכנעה והשלמה עם הגורל Henley.Hamilton.& Thorn, 1992)).   התדמית של השניים נבנית על סמך רמת הריקוד, כאשר אצל הבחורה הדגש הוא על הסקסיות שהיא מקרינה, המראה החיצוני, הביטחון העצמי, מה שהיא משדרת, "כניעתה" לגבר, כלומר הדרך שבה היא נותנת לו להוביל אותה, כמה היא זורמת. לעומתה, אצל הגבר הדגש הוא על סגנון ההובלה, השליטה שלו בריקוד, פחות חשוב מראהו החיצוני אך יש חשיבות לריח גופו ולמראהו המטופח.

יעל מספרת כי רוב הבנות מעדיפות לרקוד דווקא עם בחורים שנראים פחות טוב, משום שאז הפוקוס יהיה עליהן וייתן להן את הבמה. מיה מוסיפה שכאשר היא רוקדת עם בחורים חתיכים מאוד או עם גברים הומוסקסואלים היא פחות נהנית מהריקוד, משום שהם מרוכזים מידי בעצמם ולא נותנים לבחורה את המקום שלה בריקוד.

 נראה כי בתוך צוות ההדרכה ישנם מדריכים הנחשבים יותר, כשאצל הבחורה גם כאן זה תלוי במראה החיצוני שלה ואצל הגבר זה תלוי במידת השרמנטיות,  באופן שיוביל את הבחורה ויגרום לה להרגיש שהבמה שלה.

בין המדריכים טיפוסים שונים, אלו המוחצנים, שיחפשו תמיד את אור הזרקורים כדי לקבל את תשומת הלב המרבית ולצידם בעלי עוצמה אשית פחותה, העסוקים יותר בלימוד ובריקוד עצמו.

לעיתים נוצר מאבק ביניהם על תפיסת המקום תחת אור הזרקורים.

אדם המשתמש במרחב גדול יותר משדר בכך מסר של חשיבות אישית, כמו כן גברים חולשים לרוב על מרחב גדול משל נשים Henley.Hamilton.& Thorn, 1992)), ניתן לראות זאת בריקוד הסלסה, בו הנשים מובלות על ידי הגברים ונכנסות למרחב שהגבר יוצר עבורן ברחבה, מרחב הגדול מזה שנשים בד"כ יוצרות לעצמן.

 מסיבת הריקודים ההמונית, שמתקיימת בסוף כל ערב לימוד מאפשרת קיומן של אינטראקציות בין כל החברים במועדון. נראה כי מדריכים נוהגים לרקוד עם תלמידות יותר מאשר מדריכות עם תלמידים ואף נוצרים רומנים ביניהם.

משל מסבירה זאת: "המדריך- הגבר נמצא בעמדת הכוח, הוא מבוקש מאוד מצד המדריכות ומצד התלמידות, כולן רוצות גבר שיודע לרקוד". היא מציינת כי רקדני הסלסה הם קהילה מאוד מגובשת, ישנם זוגות רבים בין המדריכים ובין המדריכים לתלמידים, פרידות ורכילויות, כמו בכל קבוצה חברתית.

למדריכים השפעה רבה על עיצוב פני המועדון וחבריה. מראיונות עם מדריכים עולה כי התלמידים מגלים הערצה והערכה כלפיהם, הבאים לידי ביטוי באופן חיקוים את סגנון הריקוד של המדריכים, "טרנדים" וסגנון לבושם ובכך שהם תמיד מחפשים להיות בחברתם.

השפעתו של צוות ההדרכה על רקדני המועדון היא רק חלק ממגוון ההשפעות של עולם הסלסה על הרקדן.