קפואירה על קצה המזלג

מעבדות לחירות
הקפוארה נולדה בהתיישבות הפורטוגזית במדינת באהיה שבצפון ברזיל,המתיישבים הפורטוגזיים הביאו עבדים מאפריקה כדי שיעבדו במטעי הקפה והסוכר. בסוף יום עבודה מפרך הוחזרו העבדים לsenzala,מכלאת עבדים למנוחת לילה ,שם ניתן להם לקיים את הטקסים המסורתיים והריקודים שנביאו עימם מאפריקה, בתוך טקסים אלו הסתירו העבדים תנועות לחימה כדי להכין עצמם לקראת התקוממות מול האדונים הפורטוגזים כך התפתחה אומנות הלחימה הנראית למתבונן מן הצד כריקוד תמים.
כעבור מאות שנים בוטלה העבדות והקפוארה שהפכה להיות עיסוקם של פושעים משולי החברה נרדפה על ידי החוק.
לפני 70 שנה הכירו שלטונות ברזיל בקפוארה כעיסוק לגיטימי ומאז היא צוברת תאוצה כאומנות לחימה פופולארית ברחבי העולם.
המעגל roda
המשחק של הקפוארה מתנהל בתוך מעגל ,מעגל זה הוא זכר לטקסים האפריקאים שהביאו עימם העבדים,בצד אחד של המעגל נמצאים כלי הקשה מסורתיים ושאר המעגל מורכב מקפואריסטים המוחאים כפיים לקצב המוסיקה והשירים.
שני קפואריסטים כורעים ברך לרגלי הנגנים ,לוחצים ידיים ונכנסים למעגל בתנועות אקרובטיות ,בתוך המעגל מתעמתים הקפואריסטים בקרב הכולל בעיטות סיבוביות ,התחמקויות גוף ,גריפות רגל ועוד...
בעודם מתמודדים ינסו הלוחמים לזכות באהדת הקהל על ידי תנועות אקרובטיות וירטואוזיות ,בסיום המשחק שוב לוחצים ידיים לאות ידידות וכבוד הדדי
המשחק jogo
השאלה הראשונה ששואל המתבונן מהצד היא האם הקפוארה היא ריקוד או קרב ,התשובה לכך היא משחק המשלב אלמנטים של מלחמה וריקוד . לדברי עידן הררי ,ראש המרכז הישראלי לקפוארה :"משחק הקפוארה דומה למשחק של גורי חתולים שמשחקים משחק קרב אחד עם השני,מטרת הקפואריסט היא בראש ובראשונה  להנות מעצם הפעילות הגופנית והחברתית אבל תוך כדי כך גם לפתח יכולות קרביות בהן יוכל להשתמש בעת הצורך.
ריקוד הקרב Ginga
בשונה משיטות לחימה מזרחיות אין בקפוארה עמידת מוצא סטטאטית,אלה תנועה זורמת הנקראת ג'ינגה,תנועה המשמשת לתנועות התקפה והתחמקות ,ג'ינגה במהותה היא העברת אנרגיה מצד אחד לצד שני תוך כדי החלפת רגליים ,מטרתה להטעות את היריב ובמקביל היא גם מטעה את המתבונן מהצד לחשוב שמדובר בריקוד .בתנועת הג'ינגה טמונה אנרגיה רבה המאפשרת יציאה לתנועות התקפה סיבוביות ואקרובטיות המייחדות את אמנות הקפוארה.