שלום לכולם! שמי קרן ואני מורה למחול ולחינוך גופני (אף אחד לא הכריח). כמורה בבית ספר תיכון וכאחת שהמחול הוא חלק בלתי נפרד מחייה, אני מאוד שמחה כי כיום קיימות מגמות מחול בבתי הספר.
בתקופתי (וזה לא היה לפני מאה שנה, אולי עשר...) לא הייתה שום מסגרת בתוך בית הספר בה יכלתי לבטא את אהבתי למחול, כך שבתור רקדנית מצאתי את עצמי מייצגת את בית הספר בתחרויות ריצה וקפיצה...
גם מעט המחול שכן היה קיים בתוך בית הספר, היה איך לנסח בעדינות... בינוני ביותר. המורה לספורט הייתה מביאה איזה טייפ (עם קלטת מעפנה) וכל הבנות היו עושות תנועות ידיים ארוכות כי זה מה שמתאים לטקס יום השואה, בלי לחשוב על משמעות הטקס ובלי לנסות לקשר את אופי התנועה לאירוע.
במידה מסוימת אני חייבת לתיכון שלי לא מעט. בשל העובדה שלא הייתה מגמה למחול אצלנו בבית הספר, יצא לי להתנסות בתחומי אתלטיקה קלה ומשחקי כדור, מה שלימד אותי שמחול הוא קודם כל חינוך גופני, שהרי החינוך הגופני מלמד התמדה, עבודה קשה, מחדיר מוטיבציה והכי חשוב, עושה טוב לנפש, בדיוק כמו במחול.
לשמחתי, מאז תקופתי, המחול בבתי הספר התקדם ומעניק לתלמידים בסיס תנועתי והבנתי רחב של עולם המחול ומכין אותם לקראת העתיד (בהנחה שירצו להישאר בתחום). מתוך ההכרות שלי עם בתי ספר שונים בארץ, אני מגלה כי הרקדנים בבתי הספר הם ברמה גופנית לא רעה בכלל, ובכלל, ישנה הרגשה באוויר שכולם רוצים לרקוד ולהופיע. נכון שיש כאלה שינסו לשייך את ההצלחה של המחול לתוכניות הטלוויזיה "נולד לרקוד" או "לרקוד עם כוכבים" אבל לדעתי, התוכניות צמחו דווקא מתוך המציאות ולא להפך. אגב, אני חושבת שהבאזז סביב התוכניות מורכב מ- 10% אהבה לריקוד ומ- 90% רצון לאור הזרקורים ולתואר "סלב זמני" שמיד עובר לחלטורות בפסטיגל ובסדרות כמו "השיר שלנו" (אחלה סדרה, עונה שלשית גרועה).
אבל מה זה חשוב, העיקר שסוף סוף רקדנים רואים שאפשר לקבל הכרה בזכות המחול ושאפשר להפוך את התחביב למקצוע וגם להתפרנס כרקדן רציני (אם כי עדיין לא בכבוד). היום ילד שמתחיל לרקוד במקום טוב ורציני וממשיך במגמות המחול שבחטיבות העליונות יכול להגיע לרמה גופנית גבוהה מאוד (הרמה שלו בכיתה ט היא כמו שלי בגיל 20). אין ספק שיש לנו דור מוכשר ביותר.
האם הייתי רוצה להוולד מאוחר יותר? לא נראה לי. למרות שהילדים שלנו אולי חכמים יותר ומוכשרים יותר, מהדור שלי, בכל תחום אפשרי, הם נתונים להרבה יותר לחץ וציפיות - לא פשוט בכלל.
היום אני נהנית בעיקר מההוראה, מהזכות שבליצור כוריאוגרפיה מתוך דמיון ולראות אותה רוקמת עור וגידים על במה.
אל תפסיקו לרקוד!
אוהבת
קרן J
קרן אלון קינסטליך הנה בוגרת המכללה לחינוך גופני ע"ש זינמן במכון וינגייט. בעלת תואר שני M.pE בחינוך גופני ומחול. מלמדת מחול בבתי ספר העל יסודיים, בסטודיו למחול במרכז הארץ ובעמותה לקידום ילדים נכים.
ניתן ליצור קשר עם קרן באמצעות הטופס...
